חרדה חברתית
אנשים עם חרדה חברתית קשה, מתקשים לדבר במפגשים חברתיים, לנהל שיחות עם אנשים חדשים ומוכרים, נמנעים מפעילויות חברתיות, מסיבות ואירועים, ישיבה עם חברים, הכרויות, דיבור בקבוצה בלימודים או בעבודה וכל פעולה המצריכה לדבר ולהשמיע את קולם. עקב קושי זה, הנתפס כביישנות קיצונית, הם ימנעו ככל האפשר מפעילויות חברתיות מכל סוג, וגם כשהם "אנוסים" להשתתף בפעילות, בעבודה, בלימודים, או בארוחה משפחתית, הם יושבים, שותקים, מתפללים שהסיוט יגמר ויוכלו לחזור לביתם ומבצרם.
כמעט כולם סובלים מחרדה חברתית ברמות קושי שונות. אצל ה"חברותיים" יותר ביננו, תבוא החרדה לידי ביטוי בדפוסי שיחה של ריצוי הזולת (רק כדי שלא יכעסו עלי ולא אסתכן בדחייה), דברנות יתר או ניסיון קבוע להצחיק. מאחר ואנחנו יצורים חברתיים הצורך בחברה הוא קיומי והישרדותי והפחד מדחייה קיים אצל כולם. ככל שהפחד גדול יותר, הוא משתק יותר ורמת היכולת החברתית נפגעת.
כאשר החרדה החברתית קשה ומביאה הימנעויות רבות, קשה לפתח כישורים חיוניים, כמו כישורי שיחה בסיסיים, הקשבה, דיבור, תשומת לב לרגשות הזולת ועוד. הכישורים החברתיים לוקים בחסר, מה שמגביר חרדה והימנעות ומשמר את מעגל הבעיה.
חרדה חברתית, למרבה הצער, היא היחידה המגשימה את עצמה. האדם החרד אינו מסוגל לנהל שיחה פשוטה קלילה וזורמת. מי שנמצא מולו "מפרש" את הקושי כסנוביות, אדישות, או "קולט" את הפחד מהצד השני ואינו מעוניין באינטראקציה החברתית. מה שיגרום לתחושת כישלון והימנעות להבא.
הטיפול בחרדה חברתית, משלב ניתוח והבנה מעמיקים של מעגלי החרדה, והופעתה בסיטואציות חיים שונות, פיתוח ותרגול התערבויות יעילות לשיפור תקשורת חברתית, מצב חברתי והתנהלות בחברה.
